פעמים רבות השיח הנוגע לגבריות מתוקנת נוגע לרכות, לשיח רגשי ולהשלת שכבות הגנה. גם הניוזלטר של חודש מאי נגע בנושא הזה ועסק בכך שהרחבת המנעד הרגשי של גברים מגדלת בהם חוסן. בעקבות הניוזלטר הזה הגיעו אלי כמה הודעות ובהן שני חששות מרכזיים. האחד נוגע לכך שהבנים לא יהיו מעוניינים בסחורה הזאת משום שהיא לא גברית ונטולת עוצמה בעיניהם. החשש השני מגיע מאבות שמוצאים את עצמם מוטרדים מעתיד האנושות כאשר הגברים בה יהיו רכרוכיים, מבקשי נחמה, ונטולי אגו. החודש אדרש לסוגיית ״האיכויות הזכריות״ שנוגעות לאומץ לב ורעב לניצחון.
רציתי לכתוב על אומץ במהלך חודש יוני, ואז הגיעה ההתפרקות הגדולה שלי, ולא יכלתי לכתוב כלום עד עכשיו. בחלוף שני מחזורי ירח של מחסום כתיבה והתכנסות לתוך משבר מתבהר לי שהאומץ לבדו לא יכול לשרת את הגבר המחפש, לפחות לא האומץ אליו אנחנו פעמים כשאנחנו אומרים אומץ.
להרחיב את מנעד האומץ
הבניית הגבריות בנפשם של בנים עוברת דרך גורמי הסללה שונים שיגדירו עבור הבן המתפתח כל חייו איך ומה הוא צריך להיות כדי להיחשב גבר, כדי להידמות לאבא שלו, לקבל הכרה שהוא בעל ערך ולהיות נחשק על ידי נשים. אנו רואים את הביטויים האלה מגיל לידה בו באופן לא מודע הרוב המוחלט של האנשים, גם כאלה שמרצים מלמדים וכותבים ניוזלטר על גבריות ומגדר, יגלו חמלה רבה יותר לתינוקות ממין נקבה, ולאורך כל שנות הילדות סבלנות רבה יותר לאומללות של בנות מאשר לאומללות של בנים.
הביטוי החיובי של התופעה הוא שבנים הם פעמים רבות חזקים ובעלי חוסן רגשי. יודעים לפתור בעיות, לייצר ביטחון ולהוביל. הביטוי המצער הוא שבנים רבים סובלים מהדחקה רגשית, זעם עצור, אלימות וחוסר אמפתיה.
הבניית הגבריות בילדות עוברת דרך הצעצועים שנקבל בימי ההולדת שלנו, משחקי הדמיון שנשחק, התכנים שנצרוך, המודלינג שנקבל מהגברים בחיינו ואירועי חניכה שנעבור דרכם. כל אלה מקבעים בדרכם היכרות של רוב הגברים עם סוג אחד של אומץ. זאת אומרת שכאשר הם אומרים את המילה אומץ, רוב הגברים יתכוונו ליכולתו של האדם האמיץ להתגבר על פחדיו. להסתער קדימה למרות האינסטינקט המשתק, לומר את דעותיו גם כשאלה לא מקובלות, לשים את גופו ונפשו בסכנת מוות.
המשורר והסופר האמריקאי רוברט בליי, שבכתיבתו המופלאה לימד את העולם שיעורים גדולים בגבריות כתב בספרו המפעים ״ג׳ון החסון״ על שלבי החניכה בהבניה מיטיבה של גבריות כפי שהיא משתקפת באגדה המיסטית ״האנס ברזל״ מתוך קובץ האגדות של האחים גרים.
על פי בליי גילוי אומץ הלב מתרחש בשלב מאוחר יחסית שלפניו ישנה יציאה למסע והתרחקות מהמוכר והידוע, בחירה לפסוע בנתיב התפתחותי טרנספורמטיבי לו הוא קורא ״הדרך של גבר הפראי״, ירידה לאפר, שהיא פרק חיים נטול תהילה, גבורה או הצלחה, קבלת עזרה והכוונה ממורה, ורק אז מתגלה האומץ בשלב שבו אף אחד לא מסתכל ואיש לא נמצא שם כדי למחוא כפיים.
האומץ הזה אינו האומץ לסכן את חייך או לקרוא תגר על יריב גדול וחזק ממך. הוא יותר דומה לאומץ לומר לחבר שלך את האמת לגבי התנהגותו, לגלות את רגשותיך, להסתכל על עצמך ולבחון היכן אתה צריך להשתנות.
על מנת להכיר את הסוג הזה של אומץ הבנים שגדלים סביבנו צריכים להכיר ולזהות אותו. עלינו לזכור אותו כשאנחנו מדברים על מידת הגבורה, בוודאי בתקופת מלחמה שבה השיח על גיבורים מתעצם כל כך סביבנו. כאשר נשמח בכך שילד הביע את רגשותיו לא נציין רק את הרגישות שלו, אלא גם את האומץ שלו לעשות זאת. כאשר אדם שאנחנו מכירים יעבור דרך משבר או קושי, דרך האפר של חייו, נצביע על האומץ שלו לעבור דרך המשבר ולא לטשטש אותו.
נשימת אומץ
בדיוק אותה הסללה שמבנה את הגבריות בנפשנו באופן מצומצם וחסום, היא זו שאחראית על כך שרוב הגברים, יהיו מכווצים ונוקשים בסיטואציות שדורשות מהם אומץ. הנשימה תהפוך שטחית ומהירה, הדופק יעלה, שרירי הפנים יתכווצו, הגבות יצטמצמו למרכז הפנים והפעולה הבאה, בסבירות רבה מאוד תתבצע מתוך כוח ומגננה. הרחבת מנעד האומץ שלנו עוברת דרך הרפיית הגוף, פתיחת החזה, ריכוך הבטן ונשימות ארוכות ואיטיות המכוונות את האגן והסרעפת.
פעמים רבות אנשים אומרים זה לזה: ברגעי הכעס ״תנשום עמוק ותספור עד עשר״. הכיוון הוא נכון אולם גברים רבים יפרשו את הפעולה הזאת כפעולה של נסיגה ופחדנות. נסו עם עצמכם וילדיכם משהו אחר. בפתחו של הקונפליקט אמרו לעצמכם: ״אם יהיה צריך לריב או להילחם כאן, אני אריב ואלחם. יש מקום לכעס שלי״ מיד אחר כך תתחילו לנשום נשימות ארוכות ואיטיות כאשר תשומת הלב שלכם ממוקדת במרכז הבטן. הניחו יד על הסרעפת. הרפו את שרירי הפנים ושימו לב איזה עוד איזורים בגוף שלכם מכווצים מפחד או זעם.
תוך כדי פעולות אלה אפשר להמשיך את הקונפליקט, או לתפוס לרגע מרחק, מה שחשוב הוא שהרפיית הגוף ונשימת העומק תמשיך להתבצע. ראו מה קורה לכם. ננסה לא לחשוב על התוצאה, או להימנע מתגובה. לא נשפוט את עצמנו ולא ננסה להביע רוגע מלאכותי. נביא לידי ביטוי את מה שמבקש לבוא, ותוך כדי ננשום מתוך ריכוך והרפיה של מרכז הגוף והבטן.
האם אין זה אומץ? לעמוד מול איום ואז לפתוח את חזית הגוף ולרכך את הבטן במקום לכווץ אותה ולהגן עליה בשריון? נערים וגברים שאני עובד איתם משתפים שכשהם מתרגלים נשימת אומץ הזעם שלהם יכול להפתיע אותם ולהתחלף בהומור, או בתחושה שהם כבר במקום אחר ומוכנים ״לוותר״ בעימות, לסובב את הגב ולהתפנות להמשך חייהם.
נשימת אומץ לא עובדת רק בקונפליקטים. היא עובדת גם באהבה. לעיתים קרובות נערים וגברים ירגישו את אותה רמת איום גם כשימצאו את עצמם במצב של אינטימיות וקרבה, גם בתוך מפגש מיני או במצב שדורש מהם להביע רכות ואמפתיה. אל מול האין אונים הרגשי שלנו הגברים נפגוש פעמים רבות שיפוטיות ובוז, גם כשזה בהומור, אמירות כמו ״boys will be boys״, או פשוט מבט מיואש ונטול הערכה שמונח עלינו ברגעים כאלה.
כשאתה באינטימיות, כשאתה חשוף, כשאתה מפחד או כשאתה מתרגש, הפסק לחשוב על הביצועים שלך, על השיפוטיות או על מה זה אומר עליך, ותתחיל לנשום. אומץ לב הוא (בין היתר) גם ריכוך של מרכז הגוף והבטן והסכמה מלאה לחוות אהבה ולהסיר הגנות מהלב.
ניצחון
אם אומץ הוא פתיחת החזה והנשימה, והרפיה של מרכז הגוף דווקא כאשר מצופה מאיתנו להתכווץ ולחשוק שיניים, ואם זוהי הפעולה שתעזור לנו הגברים לחוות ולהתמסר לאהבה, אז ההיפך מפחד הוא לא אומץ, אלא אהבה. וכאן נכנסים רגעי החניכה של בנים בלבי חייהם השונים. דורות ועידנים שמבחני החניכה שלנו עוסקים בהיעדר פחד ובביטוי של כוח. כעת מונח בפנינו האתגר לייצר עבור בנים שמתחנכים סביבנו מבחני חניכה שעוסקים באומץ לקחת חלק באהבה, לדבר מהלב, להרפות את הבטן.
אז, אולי רק אז נדע באמת לנצח ולקבל את הניצחון המוחלט.
ומה הוא הניצחון המוחלט? הניצחון המוחלט הוא רגע אמיתי של בחירה.
כל גבר שקורא את הטקסט הזה יודע כרגע כמה חמוצה חווית ההפסד כשאנחנו עושים משהו שלא מבחירה מלאה. כשאנחנו מתפרקים וקורסים בגוף, בנפש וברוח כשמי שמכוון אותנו הוא הזעם, הדחפים או הבדידות. וכמה מועצמים אנחנו מרגישים ברגע שאנחנו מקבלים החלטה ועומדים בה. איזו זקיפות קומה יש בבחירה להישאר במקום, לוותר, להציב גבול, לסרב בנימוס, להימנע מאלימות.
באופן מלא פלא הפעולה הגופנית שנדרשת לבחור ברגע ההווה היא אותה פעולה גם בזעם, גם ביצריות וגם באהבה. זו תמיד הפרקטיקה של נשימת האומץ שתקרב אותנו לבחירה מודעת וקרובה יותר לעצמנו, לניצחון המוחלט.