געגוע
פנה אליי אבא וסיפר על בנו בן ה-13. הוא כתב עליו מתוך שעשוע אוהב, אבל גם בדאגה: "הוא מתעורר לפעמים עם חלומות... מוזרים. הוא מספר לי על מים שהופכים לאש, על מקומות שמתפרקים ונבנים מחדש. בחלומות האלה יש גם אנשים, בעיקר נשים מהחיים שלו. הוא שיתף בחשש ומבוכה ענקית שבאחת הפעמים אישה אחת הייתה ערומה לגמרי מה שגרם לו להתעורר עם אשמה וחשש שמא משהו לא בסדר איתו. מלבד זה, אלה לא רק החלומות – הוא אומר שבמהלך היום מלוות אותו מחשבות ותמונות שנשארות איתו מהחלום. מין ערגה למשהו שהוא לא מבין.
אתה מכיר את זה? כאילו הוא מתגעגע לעולם שמעולם לא ראה. מעבר לזה, אמרתי לו שזה נורמלי לחלום על עירום ולחוות משיכה מינית בחלום. הוא התבייש נורא והרגשתי שהתשובה שלי לא מספקת אותו…״
חשבתי לעצמי שערגה למשהו לא מובן, וגעגוע למקום שאינו מוגדר זו חוויה שהייתי רוצה לשמר בקרב הנער הזה ובקרב רבים אחרים. געגוע הוא אחת התנועות היפות והמעניינות של הנפש וכאשר היא מתקיימת, טוב לחוות אותה במלאות למרות הפחד.
בחסידות געגוע מתואר ככוח רוחני עמוק שמניע את האדם להתחבר למקור האלוהי, למדרגות גבוהות בנפש, או למהות הפנימית שלו. מדובר בגעגוע למשהו שאיננו בהכרח "מוכר" מבחינה חווייתית—מעין כמיהה פנימית לאיחוד עם משהו נשגב ונעלה, שהאדם אולי מעולם לא חווה באופן מודע.
רבי נחמן מברסלב מדבר על הגעגוע כמצב של "תשוקה אין-סופית" לדבר שהוא מעבר לעולם הזה, כמו נשמה שנמשכת לחזור למקורה. הגעגוע הזה הוא תנועה פנימית שמרחיבה את הכלי הרוחני של האדם, מעוררת אותו לחפש, להתפלל, ולעבוד על עצמו.
הרעיון של געגוע אצל הבעל שם-טוב קשור לשורש הנשמה—הזיכרון הרוחני העמוק של הנשמה את מקורה האלוקי. גם אם האדם אינו מודע לכך, יש בנפשו זיכרון עמוק של אחדות פשוטה ואינסופית. הגעגוע הוא הכוח שמחבר אותו לשורש הזה.
שניהם מתארים את הגעגוע לא רק ככאב, אלא גם כמנוע רוחני שמכוון את האדם לדרך של התעלות והתקרבות. במובן הזה, מדובר בגעגוע "למקום ש(לכאורה) לא היינו בו מעולם"—מקום פנימי, גבוה ונשגב, אך גם טבעי, שאליו הנשמה שואפת.
ניתן לראות את הגעגוע של נער בן ה-13 ולתאר אותו ככוח טבעי שמניע אותו לחפש משמעות, אמת, וחיבור עמוק—גם אם הוא אינו יודע בדיוק מהו הדבר הזה שהוא מחפש. זו תנועה שמחברת בין הגעגוע לחוויות הילדות, לעולמות שהוא חולם עליהם, ולמהות הפנימית שלו. אני זוכר את עצמי מעט לפני גילו, קצת לפני השינה, מנסה להגיד לאמא שלי שאני אוהב אותה ובפועל אומר לה שאני מתגעגע אליה. מכאן שגעגוע מבטא כמיהה להתקרב למקום שהיציאה מהילדות הולכת ומרחיקה אותנו ממנו.
לחקור את חיי הלילה ולצעוד לתוכם בביטחון
והרי לנו סוגיה שכמעט אין סיכוי שתכנס לארסנל הנושאים עליהם מדברים הורים וילדים סביב גיל ההתבגרות. עבודה עם הורים, צוותי הוראה וגם עם תלמידים תתמקד כמעט תמיד בגוף, בסערת הנפש ובשינויי מצב רוח. מצב שבו נער מבטא סקרנות ומשתף את ההורה שלו ביחס לחלומות שהוא חולם, בתוספת העובדה שהחלומות האלה מעוררים את הנער לשאלות רגשיות עמוקות ושהוא מבטא געגוע וערגה מייצרים הזדמנות נדירה ובעלת משמעות להעמיק ולגוון את השיח איתו בנוגע להתפתחות שלו. לא רק כגוף מתפתח בעל רגשות, אלא כישות רוחנית שיש לה קשר לא רק לנגלה אלא גם לנסתר.
באנתרופוסופיה השינה היא מעין שיבה יומיומית אל אותו שורש נסתר, שאליו נכספת הנשמה על פי החסידות. האנתרופוסופיה מלמדת שהגעגוע אינו למקום שבו לא היינו אף פעם, אלא למקום ממנו אנחנו באים והוא מקורינו. עולם הרוח.
בהשראת ד״ר רודולף שטיינר, שינה היא לא רק הפסקה מהעירנות הפיזית; זהו זמן של פעילות רוחנית. על פי תפיסת האדם האנתרופוסופית, השינה נתפסת כמקום שבו הכוחות הפנימיים של הילד (כוחות חיים, נפש, ורוח) מתארגנים מחדש. בזמן שהגוף נח, הנפש והרוח מתרחקים ממנו וחוזרים למקורם (אולי לאותו מקום אליו הנער מתגעגע) כדי "לנשום", להיזכר, ולעבד את חוויות היום לקראת התמרה והתפתחות. בגיל ההתבגרות, כשהשינויים הגופניים והנפשיים גועשים, השינה עשויה להפוך לזירה רבת משמעות במיוחד – מקום שבו "האני" של המתבגר מבקש לגבש את עצמו.
שברי את הטלויזיה ובואי נלך לישון. כבר הרבה, הרבה זמן אני לא מצליח לחלום.
שינה היא מרחב שכדאי להשקיע בו. כל האנשים, וילדים ונוער במיוחד. שינה איכותית קבועה היא מרחב קריטי של עבודת הנסתר בשנות ההתבגרות. בעיני זה לא מאוד משנה אם הנער זוכר את חלומותיו או לא, ואני לא רואה ערך רב בניתוח והתעסקות בתוכן החלומות, אולם מרגשת אותי העובדה שהנער זוכר את חלומותיו, ושהרגשות החלומות מעוררים בו מלווים אותו אל חיי הערות.
אנו יודעים שבתקופתנו בני נוער וילדים רבים מגיעים לשנת הלילה שלהם ישירות אחרי בילוי מול מסך מרצד בעל השפעות רגשיות והורמונליות עזות: צפיה בסדרות וסרטים, משחקי רשת למיניהם, רשתות חברתיות ואפליקציות להעברת מסרים - כל אלה משפיעים על איכות השינה של בני אדם ולמעשה מרבית הילדים מעל גיל 10 בימינו לא זוכרים את החלומות שלהם וישנים שינה באיכות ירודה. הנקודה הזאת נכונה גם למבוגרים, אולם במקרה של בני נוער לאיכות השינה יש משמעות קיומית שתשליך ישירות על מצב הרוח שלהם, על יכולתם לממש את רצונותיהם ולצמוח מתוך המסע שלהם.
הייתי מציע להשתמש בסקרנות של הנער הזה לרגשות שעולים מתוך חלומות הלילה שלו, לחקור את חיי החלום שלו האופן יותר אינטימי על ידי שיפור איכות השינה. יש לוודא שנער מוציא כמות נכבדת של אנרגיה פיזית מדי יום, שהוא מצמצם צריכה של סוכר, מסכים וחוויות דופמיניות אחרות החל מהשקיעה, ושבשעות הערב האורות בבית מתעמעמים. בנוסף, הייתי ממליץ גם על כתיבה בסמוך להתעוררות גם של קורות החלום, וגם של הרגשות איתם הוא התעורר.
פעולות אלה יהפכו אותו לחוקר פעיל של אותן חוויות לא מוכרות של געגוע וערגה, ולאט לאט הוא יוכל לצעוד יותר בביטחון לתוך חיי הלילה שלו, ולהרפות.
באשר להקשר המיני של חלומותיו, האבא מתאר שהוא בעיקר ניסה לנרמל את החוויה עבור בנו, וזה טוב מאוד. זה למעשה מה שצריך. המסר הקבוע והמתמשך צריך להיות שזה נורמלי, טבעי ואפילו רצוי. הייתי מרחיב את האמירה הזאת ומסביר שהמיניות שלנו, הכמיהות שלנו, המשיכה שלנו ליופי הגוף, הסקרנות כלפי עירום והתשוקה, כל אלה הם מרכיב שווה ערך ובעל משמעות חיובית בתוך האנושיות שלנו. אם מיניות על כל רבדיה היא חלק מהאנושיות שלנו, מדוע שלא נחלום עליה? בני נוער בריאים חולמים את הפנטזיות שלהם.
למעשה היו מספר בני נוער ששיתפו אותי שבחלומותיהם הם חווים עונג מיני גבוה בהרבה ממה שהם חווים בהרגלי המיניות היומיומיים שלהם. אני מרגיש שטוב יהיה לעודד את הנער הזה להתקרב גם לפן הזה של חלומותיו למרות הפחד, מבלי להרגיש סוטה או פגום.
בשבח השיתוף
שוב שוב, כמו בכל פעם שנדבר על נערים ונערות, מה שנרצה לשמר זה את העובדה שהוא בא ושיתף. שבח אותו בנדיבות על הכנות שלו ואל תשכח לקשור את העובדה שהוא משתף אותך לתכונות של אומץ וחוכמה. האמירות האלה שלך עשויות לגרום לו להמשיך ולבוא לפתוח את לבו בפניך גם עמוק לתוך גיל ההתבגרות וגם אל החיים הבוגרים.
מאז אותו שיתוף התחלתי לשאול נערים במפגשי חינוך למיניות לגבי החלומות שלהם, ועלו כמה שיתופים יוצאי דופן. מסתבר שסביב חלומות, מחשבות לילה, שינה והירדמות מסתתר לא פעם אוצר בלום של שיתוף שנערים רבים מרגישים בנוח לפתוח את הדלת אליו.