ברוח חג החירות, אכתוב הפעם על גורם השעבוד מספר אחת של גברים, נערים ובנים באנושות, התעשייה שבוזזת מאיתנו ומגברים ונערים מקסימים בחיינו את כוחות החיים, התשוקה, השמחה ואפילו את הקשב והריכוז. המוצר שפיזית משנה לנו את המוח. המחירים שאנחנו משלמים עליו כחברה עצומים, ואנחנו לא יודעים עליהם מספיק: פורנוגרפיה.
אולם, בגלל שהנושא כרוך בדאגה, אשמה וחוסר אונים, הוא לא מדובר.
אני מאמין שדווקא במקום הזה, השרוי בעלטה בישראל ובעולם, טמונה אפשרות להפיץ אור גדול ולצאת, באמת, מעבדות לחירות.
בבסיס החוויה האנושית פועל מנגנון של תגמול שעליו כבר כתבתי הרבה במכתבים האחרונים: דופמין. לא סתם ההורמון הזה מככב בכתיבה שלי. מנגנון שחרור דופמין בריא ומאוזן הוא קריטי בגידול בנים. חוסר איזון במנגנון זה הוא אחד הגורמים המרכזיים לקשיי קשב וריכוז, שמביאים לחוויות חוסר ערך עצמי אצל בנים. מנגנון שחרור הדופמין מחולל חווית המשמעות אצל גברים צעירים, והוא זה שיגרום להם לדחוף את חייהם קדימה לכיוון חיובי: יוזמה, יצירה, מטרה, משמעות, תשוקה וחיזור.
זהו מוליך עצבי, מעין שליח כימי, שמאותת למוח: "זה חשוב, זה כדאי, תתקרב לזה שוב".
ההנאה עצמה לא ממכרת, אלא הציפייה לה.
והציפייה הזו, לפני מימוש הפנטזיה או הגשמת החשק, היא בדיוק הרגע שבו משתחרר דופמין.
כאן נכנסת הפורנוגרפיה באינטרנט עם אינסוף דימויים, תכנים והפתעות.
כל סרטון חדש, כל שינוי קטן, שולח עוד גל של דופמין, והמערכת, כמו כל מערכת ביולוגית, ניזוקה ונשחקת מתהליך זה, שלא היה חלק מהתוכנית הביולוגית שלנו.
הקולטנים במוח נעשים רוויים. כדי להרגיש את אותו גירוי, צריך עוד. צריך יותר.
המוח מתחיל להקהות את הרגישות שלו לדופמין לא רק מול פורנו, אלא גם מול החיים בכלל.
כך נוצר מצב שבו עונג פשוט – קשר, מגע, נוכחות – כבר לא מצליח להפעיל את המערכת.
נדרש גירוי קיצוני יותר, מהיר יותר, חריג יותר.
ובחיים האמיתיים זה פשוט לא קיים.
בשנים האחרונות חוקרים ואנשי מקצוע מדברים על תופעה מטרידה שנקראת "הידלדלות הגברים". הכוונה היא לירידה כללית במדדים פיזיים, נפשיים ורגשיים בקרב גברים צעירים: ירידה בחשק המיני, ברמות הטסטוסטרון, במוטיבציה, בביטחון העצמי, וביכולת ליצור קשרים משמעותיים.
בעולם שבו המסכים מציעים פורנוגרפיה נגישה ובלתי פוסקת, והגוף לומד להסתפק בגירוי מהיר במקום במפגש חי, המערכת הגברית פשוט הולכת ונחלשת.
בארצות, בהובלת החוקר גארי וילסון כותב הספר "your brain on porn" החלה לפני כמה שנים תנועה הפוכה: תחיית הגברים.
תנועה שבה גברים ונערים חוזרים בהדרגה לעוצמה שלהם, לחיוניות, ליכולת לבחור.
מסרים שעובדים
ברוב המקרים, אפילו לאחר שכבר השתכנענו שחשוב לדבר על הנושא עם בנים ונערים, אנו עשויים למצוא את עצמנו מבולבלים בנוגע למסר הנכון. איגדתי כאן את המסרים שבעבודתי מצאתי כיעילים ומניעים לפעולה.
- עד גיל 10: "יש באינטרנט סרטים שבהם רואים אנשים ערומים לגמרי נוגעים אחד בשני בכל מיני צורות. יש סיכוי שתיתקל בזה כשלא אהיה שם: בבית של חבר, או בטלפון של מישהו. אם זה יקרה, זו לא אשמתך, וחשוב לי שתעצור את הצפייה, גם אם לוחצים עליך. תבוא לדבר איתי על זה. אני לא אכעס, ואני אעזור."
- גילאי 10-14: "יש סרטים באינטרנט שמציגים מין לשם מין בלבד, לא כמו בסרטים בנטפליקס. אני בטוח שיהיו לך, ואולי כבר יש לך, חברים שרואים את הסרטים האלה ואפילו מדברים עליהם. צפייה בסרטים האלה תזיק לך ולחברים שלך. אני רוצה שתדע שאוננות היא בסדר, ושאפשר לעשות אותה בלי צפייה בשום דבר. אם צפית במשהו כזה, זה לא אשמתך. זה גם לא כל כך נורא, אבל חשוב שתלמד איך לחוות הנאה בלי פורנו, וזה יקרה באופן טבעי אם לא תמשיך לצפות."
- גילאי 14 עד 120: בגילאים אלה יש לעבור לשיח על המחירים. חשוב להבדיל בין השיח המוכר על נזקי הפורנו – ממכר, לא מוסרי, הנשים בתעשייה סובלות – לבין שיח שמדבר על המחירים שעוסק במה שקורה לצרכן עצמו.
מה פורנו לוקח ממך – ומה אתה יכול לתת לעצמך
אתה לא נמשך לפורנו כי אתה "לא מוסרי" או חלש. אתה נמשך כי הגוף שלך כמה לריגוש, לחום, לקרבה. כשהיית קטן, עונג גופני היה פשוט ופתוח. ואז משהו השתנה – הבושה נכנסה. ואל תוך הבושה הזו נכנס גם הפורנו. הוא נראה כמו פתרון מיידי לצורך העמוק שלך בחיבור, אבל האמת היא שהוא גובה ממך מחיר כבד – מחיר שלא תמיד אתה שם לב שאתה משלם.
- המחיר ההורמונלי והנפשי: כשאתה מאונן מול פורנו, ההורמונים שאחראים על תחושת הצלחה, חיבור וכוח – דופמין, אוקסיטוצין וטסטוסטרון – קופצים לשמיים ואז נופלים בבת אחת. מה שנשאר אחר כך זו תחושת ריקנות. זה אולי מרגיש כמו פורקן, אבל זו לא באמת הנאה. זו אשליה. הגוף שלך מתרגל לדפוס קבוע של גירוי מהיר, פורקן ואז בושה. עם הזמן, אתה מתרחק מעצמך, מאבד קשר למה שמרגיש טוב באמת.
- המחיר המיני: פורנו מדלג על שלושה שערים שבלעדיהם אין מיניות בריאה: תקשורת, אינטימיות ומיניות. הוא מדמה מפגש מיני בלי שיחה, בלי קשר עין, בלי רגש. והתוצאה? אתה לומד לפעול ממקום מכני, לא מהלב. צפייה קבועה בפורנו משפיעה באופן עמוק על החוויה המינית שלך, גם אם לא תמיד תרגיש את זה מיד. הגוף שלך מתרגל לריגוש מהיר, עוצמתי ובלתי מציאותי, מה שיכול להוביל עם הזמן לירידה בחשק המיני, לבעיות בזקפה (בעיקר כשזה מגיע למפגש אמיתי עם בת זוג), לקושי להגיע לגירוי בלי גירוי חזותי קיצוני, ולאובדן הרגישות לגוף שלך ולתחושות שלך. כל אלה פוגעים לא רק ביכולת הפיזית שלך לתפקד מינית, אלא גם בתחושת הביטחון שלך כגבר, ביכולת שלך להיות נוכח, אוהב וקשוב, ובמילים פשוטות – הם מחבלים בגבריות שלך מהשורש.
- המחיר הרגשי והזוגי: ככל שאתה רגיל יותר לפורנו, כך קשה לך יותר להרגיש קרוב באמת. גם אם יש מישהי שאתה אוהב, החלק הזה בעצמך נשאר מוסתר. אתה חי בשני מסלולים – המיני והרגשי – שלא נפגשים. וזה כואב. כי כשאתה מביא איתך לחדר המיטות תסריטים של פורנו, הם לא באמת עובדים עם גוף ונשמה של אדם אחר. הם שוברים משהו במקום לבנות.
אז מה עושים?
תחזור לגוף שלך, בלי מסך. תלמד להרגיש עונג דרך חיבור, לא דרך ריגוש חיצוני. אוננות מודעת, בלי פורנו אינה משעממת. היא חזרה לעצמך. ככל שתתרגל להיות עם עצמך באמת, ככה תוכל להיות גם עם מישהי באמת. אתה לא חייב להישאר במעגל של גירוי, פורקן ובדידות. יש לך אפשרות לבחור מחדש. לא ממקום של אשמה אלא ממקום של חופש. זה יהיה קשה, אבל זה שווה את זה.
חדשות טובות
אני מרגיש שאנחנו נמצאים בתקופה שבה כל טיפת יושר פנימי, ריבונות וחיבור חשובים להצלחת פרויקט חיזוק המין האנושי וחיבור שלנו לאמת. ככל שאני פוגש יותר גברים ונערים, מתבהר לי שיציאה מפורנו היא צעד עמוק של חירות. זה לא יאמן כמה גברים נפלאים, מיטיבים, חפצי חיים, שבויים בהתמכרות הקשה הזאת שמרוששת אותנו ממימוש הפוטנציאל שלנו בעולם. די כבר.